החלטה בתיק ע"א 54903-12-11

המבקשים הגישו ביום 29.12.2011 ערעור על פסק דין של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט ז' פלאח) מיום 29.11.2011 (להלן: "פסק הדין"). הערעור הוגש לאחר שפסק הדין אשר דן במחלוקת הנוגעת לגובה דמי הניהול אשר מחויבים המבקשים לשלם למשיבות, בגין שתי יחידות השייכות למבקשים בבניין הידוע כ"כרמלים" ברח' היוזמה 3 טירת הכרמל (להלן: "הבניין"), קיבל את תביעת המשיבות ולפיכך, חויבו המבקשים בתשלום כספי בסך 40,000 ש"ח בתוספת ריבית ומע"מ. 

בפניי מונחת בקשה שהוגשה ע"י המבקשים לעיכוב ביצוע סעיף 10 (ב) לפסק הדין הקובע את גובה הריבית אותה חויבו המבקשים לשלם.

יצוין, כי בקשה דומה שהוגשה לבית משפט קמא התקבלה ובית המשפט עיכב את ביצוע פסק הדין, ככל שהוא נוגע לחיוב הריבית, עד ליום 15.1.2012.

עתה מונחת בפניי בקשת המבקשים לעיכוב ביצוע חיוב הריבית שנקבעה בפסק הדין, עד להכרעה בערעור שהוגש ע"י המבקשים.

טענות הצדדים:

המבקשים טוענים כי המשיבות הגישו לבית משפט קמא, במעמד צד אחד, פסיקתא אשר נחתמה ע"י כב' השופט ז. פלאח ולפיה על המבקשים לשלם סך של 121,056 ש"ח שהינו סכום חיוב פסק הדין בתוספת הריבית, כנטען על ידי המשיבות, ואשר עליו ממשיכה להתווסף ריבית פיגורים גבוהה, החל מיום 1.1.2012 ועד למועד התשלום בפועל.

לטענת המבקשים הסכום הנ"ל אינו מוזכר כלל בפסק הדין והפסיקתא נחתמה בהסתמך על טבלה שצורפה לה, על ידי המשיבות, ובה חישובים בלתי ברורים ובלתי מוסברים אודות הסכום הנ"ל.

בנוסף, טוענים המבקשים כי המשיבות לא הציגו בפני בית המשפט נתונים המסבירים כיצד חושבה הריבית, והאם הנוסחה הקבועה בהסכם הניהול שבין הצדדים יושמה כדין ע"י המשיבות וכי חישוב הריבית ע"י המשיבות נעשה החל מנובמבר 2003 וזאת למרות שבפסק הדין לא נכתב כלל ממתי תחושב הריבית.

המבקשים מדגישים שלמרות שבית משפט קמא לא קיבל במסגרת פסק דינו את נתוני המשיבות בכל הנוגע לחישוב שנערך בטבלה, ולמרות שבפסק הדין בית משפט קמא התעלם מהסכם הניהול בנוגע לחישוב חיוב דמי הניהול, בכל זאת אימץ בית משפט קמא בפסיקתא את חישוב הריבית לפי הסכם הניהול וכן אימץ את הטבלה מטעם המשיבות, מבלי שהוסבר כלל כיצד חושבה הריבית ולפי איזה שיעור.

בנוסף, טוענים המבקשים כי קיים סיכוי ממשי לקבלת הערעור היות ובית משפט קמא שגה בחישוב האריתמטי ובחיוב בגין שימוש במים מקוררים, ומאחר ופסק ריבית בהתאם להסכם הניהול ולא לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה. 

המבקשים מוסיפים ומציינים כי שילמו מיד את מלוא הקרן שנפסקה בפסק הדין בצירוף מע"מ בסך 46,400 ש"ח וזאת לפי סעיף 10 (א) וסעיף 10(ד) לפסק הדין, וכן שלחו בימים אלו למשיבות תשלום נוסף של 4,486 ש"ח אשר לפי חישוביהם זהו הסכום הכולל המגיע למשיבות.

עוד טוענים המבקשים כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם בנסיבות בהן משיבה מס' 2, אשר נמצאת בהליכים משפטיים רבים וממושכים עם דיירי הבניין, הציגה עצמה במהלך ניהול ההליך בבית משפט קמא כחברה בגרעון ועל כן, קיים חשש כי סכומי כסף שישולמו למשיבות לא יוחזרו למבקשים במידה והערעור יתקבל.

המשיבות מתנגדות לבקשה וטוענות כי סיכויי הערעור קלושים בנסיבות בהן המבקשים אינם מעלים ולו טעם קלוש, יחיד ואמיתי לסיכויי הצלחה בערעור.

עוד טוענות המשיבות, כי בניגוד לבקשה שהוגשה בבית משפט קמא, בבקשה זו זנחו המבקשים את טענותיהם כי לא חלה עליהם חובה לשלם ריבית וכל טיעוניהם עתה מתמקדים כנגד שיעור הריבית שנפסק. משכך, טוענות המשיבות כי סיכויי הערעור קלושים היות ובית משפט שלערעור יטה לא להתערב בשיעור הריבית שנפסק, במיוחד בנסיבות בהן נתן בית משפט קמא תוקף לסעיף הכולל ריבית מוסכמת, שעליו חתמו המבקשים, במסגרת ההסכם שבין הצדדים.

לעניין מאזן הנוחות מציינות המשיבות כי טענות המבקשים בדבר היות המשיבה מס' 2 חברה בגרעון וכי קיים חשש שסכומים שישולמו להן ע"פ פסק הדין לא יושבו במידה ויתקבל הערעור, נטענו בעלמא מבלי להניח תשתית עובדתית כלל לנטען על ידם ועל כן, יש לדחות את הבקשה.

המבקשים הגישו תגובה בה חזרו על טענותיהם, בציינם כי מועד שמיעת הערעור נקבע ליום 24.4.2012 ועל כן, מדובר בעיכוב ביצוע לטווח קצר ביותר ולפיכך, יש להיעתר לבקשה.

הפן הנורמטיבי:

הכלל הוא כי יש לבצע את פסק הדין עם נתינתו, והגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע פסק הדין שעליו מערערים (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984). על מנת לעכב את ביצועו של פסק הדין, יש צורך בטעם מיוחד כדי שבית המשפט יימנע ממי שזכה בדין לממש את פירות זכייתו (בש"א 2966/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו פד נ (1) 668, בעמ' 671).

בית המשפט השוקל בקשת עיכוב ביצוע, בוחן את סיכויי הערעור, וכן בודק האם יהיה זה מן הנמנע או קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו אם לא יעוכב הביצוע, והערעור יתקבל (ע"א 7688/06 גולדנברג נ' מכבי שירותי בריאות כללית (לא פורסם, החלטה מיום 25.9.06).